חיי שרה: בין אברהם לרבקה- גומלי החסדים

פתיחה: מדוע רק אחרי שראה שמתקיימים 3 ניסים אלה נאמר שאהב את רבקה והלא מעשי החסד שלה יותר גבוהים?

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: (בראשית כד,סז) 

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת   שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,   ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.): (רש"י,שם)


1.פחות דיבורים ויותר מעשים:
רבקה: משקה את אליעזר וכל גמליו
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ(בראשית כד,יז)
וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי ...  וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:(שם,שם,יח-כ)

אברהם:
ההצעה: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ :וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם ...(בראשית יח,ב)
הביצוע: וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: ... וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:(שם,שם,ו;ח)

שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת (אבות א,טו)
אמור מעט ועשה הרבה - כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה, שאמר תחלה (בראשית יד) ואקחה פת לחם, ובסוף ויקח בן בקר רך וטוב: (רע"ב,שם)

2.זריזים מקדימים:
רבקה: נערה זריזה
 וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:... וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (שם,שם,יח-כ)

אברהם: ממהר ומאיץ באחרים
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: (שם,שם,ב;ו-ז)


3.בשורה טובה בפי האורח:
אצל אברהם- בשורה על הלידה:
וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: (שם,שם,י)

אצל רבקה- בשורה על נישואין(לידה מחדש):
הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה (שם,כד,נא)


4.מי רץ לקראת מי?

אברהם רץ לקראת האורחים:
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו...וַיָּרָץ לִקְרָאתָם (שם,יח,ב)

עבד אברהם רץ לקראת רבקה:
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם... וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ (שם,כד,יג;יז)

5.הכנסת האורחים במקביל לשיחה עם אלוקים:

וַיֹּאמַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: ... וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:(שם,כד,יב)

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:(שם,יח,א-ב)

מכאן למדו:

אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה (שבת קכז,ע"א)

6.אפילו כשהאורח נדמה  כנחות  מקבל יחס כאדון:

אצל רבקה- אליעזר נראה כעבד אך היא קוראת לו אדוני:
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:

(שם,כד,יז-יח)

אצל אברהם: קראם אדוני למרות שנדמו כאנשים- ערביים

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: 

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (שם,יח,ב-ג)

ורחצו רגליכם. כסבור שהם ערביים, שמשתחוים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו (רש"י,בראשית יח,ד)

 7.דבר האורח ואכילה- מה קודם למה?

אצל אברהם- האורחים קודם אוכלים ואח"כ מבשרים
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:...וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (שם,יח,ח-ט)

אצל רבקה- האורח קודם מדבר ואח"כ אוכל:
(ויישם) וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר (שם,כד,לג)

הסיבה להבדל:
עבור אליעזר עיקר השליחות היה להביא את רבקה ומבחן הכנסת האורחים היה על העין
אצל אברהם עיקר השליחות היה לזכות את אברהם במצוות ביקור אורחים והבשורה על יצחק ממילא כבר היתה ידועה לו מה'


סיום: רבקה הוסיפה מימד של חסד ל-3 המצוות של שרה:

אצל שרה- תיקון תוצאות חטאיה של חווה:
נר דולק בקביעות- תיקון של המיתה הגשמית שנגזרה על אדם שכן הנר מייצג את נשמת האדם הנצחית
ברכה בעיסה-תיקון של בזעת אפיך תאכל לחם
ענן- תיקון של בעצב תלדי בנים שכן בנים צדיקים השרויים בענן של קדושה משכיחים את עצב הלידה

אצל רבקה- מימד עמוק של חסד ונתינה:
נר דולק- הנר הוא סמל לנתינה האינסופית שכן נר אחד מדליק אינסוף נרות ואינו חסר, "זה נהנה וזה לא חסר"
ברכה בעיסה- הפרשת חלה היא נתינה מהלחם שהושג בזיעת אפיים, נתינה אפילו ממקום חסר שבאדם
ענן- רמז לפרו ורבו- הנתינה הגדולה ביותר של האדם היא נתינת חיים חדשים באמצעות הלידה