וירא: בין אברהם ושרה לאדם וחווה-זוגיות מתקנת

פתיחה: כיצד יתכן ששרה שגדולה מאברהם בנבואה- פיקםקה לכאורה בדבר ה'?
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן (בראשית יח,יב)

עדנה. צחצוח בשר, ולשון משנה משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר, לשון עידן זמן וסת נדות:(רש"י,שם)

1.עקירה ממקומם הטבעי:

אברהם ושרה:  לך לך- לקחו איתם את הרוחניות-הנפש אשר עשו- לא"י

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(בראשית יב,א)
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן(שם,שם,ה)

אדם וחווה: גירוש מגן עדן-לקחו איתם את כתנות העור- הגשמיות- והורידו אותה לארץ

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ג,כג-כד)

2.הקשבה לבן הזוג:

אברהם- נצטווה לשמוע בקול שרה אשתו:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:(בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

אדם-נענש על ששמע לקול חווה אשתו:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (בראשית ג,יז)

אברהם נצטווה לשמוע בקול רוח הקודש שבפי שרה ואדם נענש ששמע לקול החיצוני של דברי אשתו ולא העמיק להבין שיש בהם יסוד לחטא

3.נתינה הדדית כשלב מקדים ללידה (או לידה מחדש):

שרי מעניקה חצי מאות יוד שבשמה לאברהם:

ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי סנהדרין דף יג,א פרק ב הלכה ו )

אדם הראשון נותן צלע מגופו לבריאת חווה:

וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:(בראשית ב,כא-כב)

4.הקשר עם דור ההמשך: 

שרה מנעה את הריגת יצחק ע"י ישמעאל:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: (בראשית כא,ח-ט

מצחק. בגימטריא להרג זה שאחז''ל שהיה יורה בו חץ כדי להרגו: (בעל הטורים,שם)

אדם וחווה- בפשט לא מוזכר יחסם לקשרים בינם לקין ולהבל:
 וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ(בראשית ד,ח)

6.קנאה לבעל:

חווה נתנה לאישה מפרי עץ הדעת כדי שלא ישא אחרת אם תמות:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:(בראשית ג,ו) ותתן גם לאישה. שלא תמות היא ויחיה הוא  וישא אחרת (רש"י,שם)

שרה יזמה שאברהם ישא את הגר:

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-ה-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:(בראשית טז,ב)
אבנה ממנה. בזכות (ד) שאכניס צרתי לתוך ביתי (רש"י,שם)

7.חייו של האחד תלויים בשני:

שרה הצילה את חיי אברהם מפרעה ומאבימלך:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(בראשית יב,יג)

חווה הביאה למותו של אדם :
אמר הקב"ה: אדם הראשון תחילת בריותיי היה ונצטווה על עץ הדעת, וכתיב בחוה: (בראשית ג) ותרא האשה וגו' ותתן גם לאישה עמה ויאכל (בראשית ג), וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. וכתיב בתורה: (שם ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי על דם האדם ששפכה (תנחומא,פרשת נח, סימן א)

8.אברהם מתקן את אדם, שרה את חווה:

א.שרה תיקנה את חטאה של חווה שהיתה ברכה בעיסה, נר דלוק וענן:

אמר הקב"ה: ...וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. ...תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי על דם האדם ששפכה.
מצות חלה מנין? היא טמאה חלתו של עולם. דאמר רבי יוסי בן דוסמקא (נ"א קצרתא):
כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דכתיב: (שם ג) ואד יעלה מן הארץ והשקה (שם ב). ואחר כך: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר וגו'.
הדלקת הנר מנין?
היא כבתה נרו של אדם, דכתיב: (משלי ה) נר אלוהים נשמת אדם. לפיכך תשמור הדלקת הנר: (תנחומא,פרשת נח, סימן א)

כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. ... וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה.
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר.
(ב"ר,ס,טז)

ב.אברהם תיקן חטאו של אדם שאמר הנני לקריאת ה' ולא כמו אדם הראשון :
וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא (בראשית ג,ט-י)
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(בראשית כב,א)

...ומה רב החילוק בין מאמר "הנני" למאמר זקנו, אדם (בראשית ג, י) "ואירא כי עירום אנכי ואיחבא"! (ר' אברהם בן הרמבם,שם)

ג.אברהם הוא גלגול של אדם הראשון ושרה של חווה:

...ומשום זה, חטאו של אדם הוא שעבר על ויצו ה' אלקים וגו' והעמדנו, אין צו, אלא עבודה זרה, עבר על עבודה זרה. הרכיבו (דהיינו שהביאו בגלגול), בטפת זרעו של תרח, שבו רתח, (דהיינו שהכעיס) את הקב"ה, ועבר על צו של עבודה זרה, (כי תרח היה עובד עבודה זרה, ויצא מטפת זרעו אברהם, שהיה גלגול אדם הראשון, חזר בתשובה ושבר צלמי עבודה זרה, וכל המזונות (ששמו בפניהם), הוא תקן מה שחטא (אדם ותרח) ושבר החטא, ובנין הרע שבנה, והמליך את הקב"ה ושכינתו על כל העולם.(זוהר בהר סט)

מה עשה הקב"ה, הביא (את אדם הראשון) בגלגול אברהם, ואת אשתו בשרה (זוהר,יתרו קלג)

ד.אברהם ושרה נקברו עם אדם וחווה במערת המכפלה:

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אַבְרָהָם לַמְּעָרָה וְהִכְנִיס לְשָׁם אֶת שָׂרָה, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה, וְלֹא קִבְּלוּ לְהִקָּבֵר שָׁם. אָמְרוּ: וּמָה אָנוּ בְּבוּשָׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם מִשּׁוּם אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁגָּרַמְנוּ, וְכָעֵת תִּתּוֹסֵף לָנוּ בּוּשָׁה אַחֶרֶת - מִפְּנֵי הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבָּכֶם?

אָמַר אַבְרָהָם: הֲרֵינִי מְזֻמָּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבוּרְךְ שֶׁלֹּא תִתְבַּיֵּשׁ לְפָנָיו לְעוֹלָמִים. מִיָּד - וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. מַה זֶּה וְאַחֲרֵי כֵן? אַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה

...
. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וְשָׁנִינוּ בְּאַבְרָהָם. תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ - זֶה אָדָם וְחַוָּה. לֹא כָתוּב אֵלֶּה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֶלָּא תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ, וְלֹא תוֹלְדוֹת בֶּן אָדָם. וְהֵם הִתְקַיְּמוּ בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁהִתְקַיְּמוּ בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם? שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם. וְעַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם לֹא הִתְקַיְּמוּ אָדָם וְחַוָּה בִּמְקוֹמָם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם (זוהר מתורגם, בראשית,קכח ע"א-קכח ע"ב)

ה.ברית המילה היא תיקון חטא עץ הדעת:

והשענו תחת העץ ירמוז למה שנודע כי אדם חטא בעץ הדעת ולסיבתו נתרופפו שמים וארץ וכל צבאם ונתגלגל אח"כ באברהם ובזכותו נתחזקו כולם בסוד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם, לכן עתה אחר שנימול והעביר הרע מעץ הדעת הוא ברית קודש בסוד וידע אלקנה היא הערלה ונשאר הטוב הוא אות ברית קדש א"כ עתה והשענו והתחזקו תחת העץ הנז' כי כבר תקנתיי והצלתי העולה מן הרפיון הנל וז"א העץ אותו המפורסם וזהו סוד ויטע אשל יחידי עץ הדעת שהיה ברפיון ועתה נטעו וחזקו בג"ע הנק' באר שבע בסוד ז' היכלות שבו. (ספר עץ הדעת,פרשת וירא, ר' חיים ויטאל)

סיום: העדנה וגן עדן

מהו בין עדן התחתון לעדן העליון, הוא כיתרון האור מן החושך, עדן התחתון נקרא עדנה, שהיא נקבה, עדן העליון נקרא עדן שהוא זכר, עליו כתוב עין לא ראתה אלקים זולתך. עדן התחתון נקרא גן כלפי עדן שלמעלה, וגן הזה נקרא עדן כלפי הגן שלמטה, ואלו הנמצאים בגן שלמטה, נהנים מאותו עדן שעליהם בכל שבת ושבת ובכל חודש וחודש... (זוהר חקת נט)

"אחרי בלותי היתה לי עדנה?!" שואלת שרה, האם עדיין קיים גן העדנה שבו אין סוף ליכולתו של האדם לפרות? בעולם שבו פחד המוות המודחק הוא אחד מהדחפים המרכזיים בחיי האדם, דימויי החיים שלאחר המוות הם אשליה חיונית (על החיים ועל האלמוות, מרדכי רוטנברג)

שרה לא הבינה איך יתכן שתחזור לנעוריה והלא נגזרה מיתה על העולם והאם היא ראוייה שלא להיות בגזרה זו ולשוב לעלומיה? דבריה היו אם כן מתוך ענווה כלפי עצמה אך כפי שראינו היו אברהם ושרה תיקון לאדם וחווה וממילא באמת שטבעם יכול היה להשתנות כדי שילדו ובעצם ישארו בחיים דרך צאצאיהם הצדיקים (ענ"ד)