וישב: בין יעקב ליוסף

פתיחה: תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב - יוֹסֵף?
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף...(בראשית,לז,ב)
תלה הכתוב תולדות יעקב   ביוסף, מפני כמה דברים, אחת, שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל,  (ה) ושהיה זיו איקונין  של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף,  זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו, וכן הרבה בבראשית רבה (פד, ו.). ועוד נדרש בו,  (רש"י,שם)

הקדמה: שניהם נקראו על שם הזיקה שלהם לאחיהם היחיד:
יעקב:
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב(שם,כה,כו)
יוסף:
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-ה-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר(שם,ל,כד)

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה,(בראשית רבא,פד,ו)

1.מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל.
יעקב:
וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִכָּאן שֶׁנּוֹלַד מָהוּל (ב"ר,סג,ז)
יוסף:
ביוסף נאמר כשולד "אסף א-להים את חרפתי"(ל,כג) והערלה קרוייה חרפה כמו שאמרו בני יעקב לשכם(ע"פ רז"ו והרש"ש, מתוך מדרש בראשית רבא המפורש)

2.מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה:
יעקב:
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-ה-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(בראשית כה,כא)
יוסף:
וַיַּרְא יְ-ה-וָ-ה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה(שם,כט,לא)

3.מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם:
יעקב:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי  גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ ...(שם, כה,כט)
יוסף:
וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן(שם,לה,יז)

4.מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר:
יעקב:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב (ש,כה,לג)
יוסף:
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי (בראשית ל,כב-כג)

5.מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה:
יעקב:
ומה חטא חטא עשו הרשע על אמו. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אומר, כשיצא ממעי אמו, חתך מיתרין שלה שלא תלד, הדא הוא דכתיב, על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א יא), רחמו כתיב. (תנחומא,כי תצא,ד)יוסף:
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (שם,לה,טז)

6.מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ.
יעקב:
וישקהו. ... אמר רבי שמעון בן יוחאי, הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה, ונשקו בכל לבו (ב"ר שם): (רש"י,בראשית,לג,ד) 

יוסף:

וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: (שם,לז,ד)

7.מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ.

יעקב:

...וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי  (שם,כז,מא)

יוסף:

 וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו (שם,לז,כ)

8.מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה
יעקב:
וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת:(שם,ל,לו)
יוסף:
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן(שם,לז,ב)

9.זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם.
יעקב:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו... (שם,כז,מא)
יוסף:
וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים:(שם,מט,כג)
10.זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים:
יעקב:
טְרֵפָה לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻֽבְתִי יוֹם וּגְנֻֽבְתִי לָֽיְלָה (שם,לא,לט)

גנבתי יום וגנבתי לילה. גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי (רש"י,שם)
יוסף:
כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר (שם,מ,טו)

כִּי גֻּנֹּב גֻּנַבְתִּי, אָמַר רַב אַחָא מִכָּאן שֶׁנִּגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים (ב"ר,פה,ח)

11.זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר*
יעקב:
וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים(בראשית,ל,מג)

יוסף:
וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם..(שם,מז,יד)
12.זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ:
יעקב:
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:(שם,כח,י)
יוסף:
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה...(שם,לט,א)

13.זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ.
יעקב:
 וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה(שם,כט,יח)
יוסף:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם(שם,מא,מה)

14.זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
יעקב:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי(שם,ל,כה)
יוסף:
 וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן(שם,מא,נ)

15.זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים*
יעקב:
עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, עֹלִים אוֹתָם שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֹרְדִים, אֵלּוּ שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ(ב"ר,סח,יב)
יוסף:
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָֹּׂדֶה (בראשית לז, טו), אָמַר רַבִּי יַנַּאי שְׁלשָׁה מַלְאָכִים נִזְדַּוְּגוּ לוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ, וַיֹּאמֶר הָאִישׁ(ב"ר,סד,יד)

16.זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם

17.זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ.
18.זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם.
19.זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב.
20.זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ.
21.זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה.
22.זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם.
23.זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט.
24.זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו.

סיום: נקודת השוני בין יעקב ליוסף: ממי יצאו י"ב השבטים?

א.עשיו מנע מאמו להוליד י"ב שבטים:
רבי יהודה אומר, כשיצא ממעי אמו, חתך מיתרין שלה שלא תלד, הדא הוא דכתיב, על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א יא), רחמו כתיב. ורבי ברכיה אמר, לא תאמר אחר שיצא ממעי אמו, אלא עד כשהוא יוצא ממעי אמו זריתיה מתוחה לקבליה. מה טעם. זורו רשעים מרחם (תהל' נח ד). ורבי נחמיה אמר, גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים. דאמר רב הונא, ראויה היתה רבקה שתעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר, ויאמר ה' לה, שני גוים בבטנך (בר' כה כג), הא תרי. ושני לאומים (שם), הא ארבעה. ולאום מלאום יאמץ (שם), הא שיתא. ורב יעבוד צעיר (שם), הא תמניא. וימלאו ימיה ללדת והנה תאומים בבטנה (שם שם כד), הא עשרה. ויצא הראשון (שם שם כה), זה אחד עשר. ואחרי כן יצא אחיו (שם שם כו), הרי תרי עשר. ואית דמייתי לה מהכא, ותאמר אם כן למה זה אנכי (שם שם כב). זה, בגימטריא שנים עשר. (תנחומא כי תצא, ד)ב.יוסף ובנימין הולידו ביחד י"ב שבטים:
תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י''ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר {בראשית לז-ב} אלה תולדות יעקב יוסף אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו ואעפ''כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו שנאמר {בראשית מו-כא} ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו' בלע שנבלע בין האומות ובכר בכור לאמו היה ואשבל ששבאו אל גרא שגר באכסניות ונעמן שנעים ביותר אחי וראש אחי הוא וראשי הוא מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו וארד שירד לבין אומות העולם א''ד וארד שפניו דומין לוורד (סוטה,לו,ע"ב)


*ע"פ בראשית רבא המפורש

ויצא: בין חלום יעקב למעמד הר סיני

פתיחה: איך יתכן להבין שיעקב מתנה עם ה' תנאים ע"מ שהוא יהיה לו לאלוקים?

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (בראשית כח,כ-כב)
הקדמה:
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:(בראשית,כ"ח,יא-יג)
סלם. בגימטריא סיני שהראהו מעמד הר סיני:(בעה"ט,שם)

1.לפני המעמד:
א.לפני המעמד- אחדות:

חלום יעקב:
א.וישם מראשותיו. עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח,מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:(רש"י,שם)

מעמד הר סיני:
.וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (שמות יט,ב)
ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת(רש"י,שם)

ב.מקדים את המעמד- נסיון חיסול :

מפגש עם אליפז:
ויעקב לא היה לו אפילו בגד ללבוש בשעה שיצא מבאר שבע?אלא רצה עשיו אחיו להורגו עלח ידי אפיז בנו ואליפז היה תלמידו של יצחק ואמר איך אעשה גם שלא אהרגנו לקיים מצוות אבי?גזל את כל ממונו ואפילו את כל בגדיו והיחו ערום ועני חשוב כמת( מדרש אגדה)

מפגש עם עמלק:
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם (שמות יז,ח)
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי: (בדבר, לג,טו)


2.זמן המעמד- בין תהליכי גלות וחזרה מהגלות:

חלום יעקב: אחרי הבריחה מא"י ולפני היציאה לגלות ארם
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:(בראשית כח,י)

מעמד הר סיני: אחרי היציאה מגלות מצרים ובדרך חזרה לא"י

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: (שמות יט,א)

2.החלום ושברו:

יעקב איחד האבנים תחתיו 
וישם מראשותיו.וכי לא היה לו ,ליעקב אבינו,כר או כסת או שום דבר לשום מראשותיו,אלא אבן?רמז לבניו,שעתידים לקבל את התורה דכתיב:"לוחות אבנים" (שמות ל"ד) (פסיקתא זוטרא,שם)

משה שיברם בעקבות חטא העגל:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר
(שמות,לב,יט)

3.המפגש בין שמיים וארץ בשני המעמדות:
רבנן פתרין ליה בסיני. ויחלם והנה סלם, זה סיני.
מצב ארצה (שמות יט, יז): ויתיצבו בתחתית ההר.
וראשו מגיע השמימה (דברים ד, יא): וההר בער באש עד לב השמים.
דבר אחר, והנה סלם, זה סיני, אותיות דדין הוא אותיות דדין.
...
והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן.
עלים (שמות יט, ג): ומשה עלה אל האלהים.
וירדים, זה משה (שם שם, יד): וירד משה.
והנה ה' נצב עליו (שם שם, כ): וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר,
(ב"ר,פרשה ס"ח,יב)

4.תוכן המעמד-הזדהות של ה' אל יעקב ובניו:
הכרת ה' דרך המסורת מאבותיו:
אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק (בראשית,כח,יג)
הכרת ה' דרך הניסים שנעשות להם ביציאה ממצרים:
אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: (שמות כ,ב)

5.גילוי קדושת המקום בעת התגלות ה':
וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי (בראשית כח,טז)

וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת
(שמות יט,יב)
7.נתינת מעשר בעקבות המעמד:
חלום יעקב:
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (בראשית כח,כב)
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר כותי אחד שאל את רבי מאיר אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמתי, דכתיב (מיכה ז, כ): תתן אמת ליעקב, אמר לו הן. אמר לו ולא כך אמר: וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, אמר לו הן. אמר לו הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, למה לא הפריש אחד מעשרה לשנים שבטים אחרים. אמר לו וכי שנים עשר הן והלוא ארבעה עשר הן (בראשית מח, ה): אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, אמר לו כל שכן אוסיפתא מיא אוסיף קמחא. אמר לו אין את מודה לי שהם ארבע אמהות, אמר לו הן. אמר לו צא מהם ארבעה בכורות לארבע אמהות, הבכור קדש ואין קדש מוציא קדש. אמר לו אשריך ואשרי אמתך שאת שרוי בתוכה. (ב"ר,פרשה ע,ו)

מעמד הר סיני:
וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ח,יח)

סיום: המעמד של יעקב מציג את מציאות מעמד הר סיני ללא החטא

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר :
אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי -אהיה אשר אהיה. אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות (שמות ג,יד,רש"י)
וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ - מפני עמלק ושאר העמים שנלחמו בהם
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל -...וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות טז,ד)
וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: -שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה (דברים ח,ד)
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי -וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְ-ה-וָ-ה:(שמות ו,ד)
וְהָיָה יְ-ה-וָ-ה לִי לֵא-לֹהִים- אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(שמות כ,ב)

תוצאה:
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים - בניין בית המקדש
וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: - תרומות ומעשרות

(בראשית כח,כ-כב)

תולדות: יצחק ועשיו- הקשר העמוק

פתיחה: מה באמת גרם ליצחק לאהוב את עשיו?
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב (בראשית כה,כח)
בפיו. כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו, בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו (רש"י,שם)

1.יצחק ועשיו- למען השם:
א.שמו הולך לפניו:
יצחק- שמו של יצחק מאושש ע"י  הציבור השומע על סיפור לידתו
וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱ-לֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי: (בראשית כא,ו)

עשיו- כולם קראוהו כך שהיה עשוי
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:(שם,כה,כה)
ויקראו שמו עשו. הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:(רש"י,שם)

ב.שינוי שם
יצחק- לא נשתנה שמו
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו (שם יז,יט)
עשיו- הוסיף לעצמו שם :
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:
על כן קרא שמו וגו'. פי' הוא עשו קרא שמו אדום, והטעם לא לצד שקרא שם האדום האדום שני פעמים אלא לצד שהיה הולך למות ובו החיה נפשו קרא שמו אדום בשמו, ועשו בדיק בשמא היה כאומרו (כ''ז ל''ו) הכי קרא שמו וגו': (אור החיים,שם)

2.יצחק ועשיו- אנשי השדה

יצחק: יוצא אל השדה לתקן תפילת מנחה
 וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים (שם,כד,סג)

עשיו- יוצא אל השדה לשפוך דמים
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים: (שם,כה,כז)

3.יצחק ועשיו- חפש את האישה
א.נישואין בגיל 40:
יצחק :
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה: (שם,כה,כ)
עשיו:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: (שם,כו,לד)

ב.מצא אישה מצא טוב?
יצחק:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:(שם,כד,סז)
ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת  שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.):(רש"י,שם) 
עשיו:
וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה  (שם,כו,לה)

ג.ריבוי נשים:
יצחק: אישה אחת בלבד
...וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם(שם,כה,כו)

בן ששים שנה. י' שנים משנשאה עד שנעשית בת י"ג שנה וראויה להריון, וי' שנים הללו, צפה והמתין לה,  (ד) כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה, ידע שהיא עקרה והתפלל עליה (יבמות סד.), ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה: (רש"י,שם)

עשיו: 3 נשים
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: (שם,כה,כ)
וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:(שם,כח,ט) 

4.יצחק ועשיו- האחים והדם:
יצחק-יחסי עוינות עם אחיו המבקש להורגו:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק (שם,כא,ט)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.): (רש"י,שם)

עשיו- מבקש להרוג את אחיו
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (שם,כז,מא)

5.יצחק ועשיו- מצוות מעשר:

יצחק- מעשר מאה שערים:
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְ-ה-וָ-ה:(שם,כו,יב)

מאה שערים. שאמדוה כמה ראויה  (א) לעשות, ועשתה על אחת שאמדוה, מאה. ורבותינו אמרו, אומד   זה למעשרות היה:(רש"י,שם)

עשיו- מעשר את המלח:
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:(שם,כה,כז)
יודע ציד. לצוד ולרמות את אביו  (ו) בפיו, ושואלו, אבא היאך מעשרין  (ז) את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות(רש",שם)
וזו היתה רמאותו של עשו להראות  עצמו כמחזיק בדרכי אביו כמו שכתב רבנו להלן (צידה לדרך, מתוך חומש מקרא מפורש)

6.יצחק ועשיו- סוד מילת הנני: 
יצחק זיהה אצל עשיו מסירות כמו זו - להבדיל- של אברהם במעשה העקידה :

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: ...
וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי  צָיִד (שם,כז,א;ג)

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה:
 וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
(שם,כב,ז-ח)

סיום: מי הצייד באמת?

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב (בראשית כה,כח)
בפיו. כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו, בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו (רש"י,שם)

אפשר לומר פירוש שלישי שהוא חיבור בין 2 פירושיו של רש"י והוא שהצייד האמיתי היה יצחק והציד שהיה בפיו( של יצחק) היה שניסה לצוד באמצעות פיו- ע"י קירוב הדעת וגילוי החיבה שהגיע לשיא ברצון לברך את עשיו.
יצחק ידע שעשיו הוא רשע של מידת הדין ואם יחזירו בתשובה יהיה כמוהו- צדיק של מידת הדין וזדונות יהיו לו לזכויות ולכן ראה בכל אותן נקודות דמיון בינו לבין עשיו נקודות זכות וסיכוי למהפך שיכול לחול בעשיו אך משנוכח שאין כך- העביר ברכתו ליעקב.(ענ"ד)

חיי שרה: בין אברהם לרבקה- גומלי החסדים

פתיחה: מדוע רק אחרי שראה שמתקיימים 3 ניסים אלה נאמר שאהב את רבקה והלא מעשי החסד שלה יותר גבוהים?

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: (בראשית כד,סז) 

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת   שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,   ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.): (רש"י,שם)


1.פחות דיבורים ויותר מעשים:
רבקה: משקה את אליעזר וכל גמליו
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ(בראשית כד,יז)
וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי ...  וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:(שם,שם,יח-כ)

אברהם:
ההצעה: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ :וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם ...(בראשית יח,ב)
הביצוע: וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: ... וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:(שם,שם,ו;ח)

שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת (אבות א,טו)
אמור מעט ועשה הרבה - כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה, שאמר תחלה (בראשית יד) ואקחה פת לחם, ובסוף ויקח בן בקר רך וטוב: (רע"ב,שם)

2.זריזים מקדימים:
רבקה: נערה זריזה
 וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:... וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (שם,שם,יח-כ)

אברהם: ממהר ומאיץ באחרים
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: (שם,שם,ב;ו-ז)


3.בשורה טובה בפי האורח:
אצל אברהם- בשורה על הלידה:
וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: (שם,שם,י)

אצל רבקה- בשורה על נישואין(לידה מחדש):
הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה (שם,כד,נא)


4.מי רץ לקראת מי?

אברהם רץ לקראת האורחים:
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו...וַיָּרָץ לִקְרָאתָם (שם,יח,ב)

עבד אברהם רץ לקראת רבקה:
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם... וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ (שם,כד,יג;יז)

5.הכנסת האורחים במקביל לשיחה עם אלוקים:

וַיֹּאמַר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: ... וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:(שם,כד,יב)

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:(שם,יח,א-ב)

מכאן למדו:

אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה (שבת קכז,ע"א)

6.אפילו כשהאורח נדמה  כנחות  מקבל יחס כאדון:

אצל רבקה- אליעזר נראה כעבד אך היא קוראת לו אדוני:
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:

(שם,כד,יז-יח)

אצל אברהם: קראם אדוני למרות שנדמו כאנשים- ערביים

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: 

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (שם,יח,ב-ג)

ורחצו רגליכם. כסבור שהם ערביים, שמשתחוים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו (רש"י,בראשית יח,ד)

 7.דבר האורח ואכילה- מה קודם למה?

אצל אברהם- האורחים קודם אוכלים ואח"כ מבשרים
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:...וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (שם,יח,ח-ט)

אצל רבקה- האורח קודם מדבר ואח"כ אוכל:
(ויישם) וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר (שם,כד,לג)

הסיבה להבדל:
עבור אליעזר עיקר השליחות היה להביא את רבקה ומבחן הכנסת האורחים היה על העין
אצל אברהם עיקר השליחות היה לזכות את אברהם במצוות ביקור אורחים והבשורה על יצחק ממילא כבר היתה ידועה לו מה'


סיום: רבקה הוסיפה מימד של חסד ל-3 המצוות של שרה:

אצל שרה- תיקון תוצאות חטאיה של חווה:
נר דולק בקביעות- תיקון של המיתה הגשמית שנגזרה על אדם שכן הנר מייצג את נשמת האדם הנצחית
ברכה בעיסה-תיקון של בזעת אפיך תאכל לחם
ענן- תיקון של בעצב תלדי בנים שכן בנים צדיקים השרויים בענן של קדושה משכיחים את עצב הלידה

אצל רבקה- מימד עמוק של חסד ונתינה:
נר דולק- הנר הוא סמל לנתינה האינסופית שכן נר אחד מדליק אינסוף נרות ואינו חסר, "זה נהנה וזה לא חסר"
ברכה בעיסה- הפרשת חלה היא נתינה מהלחם שהושג בזיעת אפיים, נתינה אפילו ממקום חסר שבאדם
ענן- רמז לפרו ורבו- הנתינה הגדולה ביותר של האדם היא נתינת חיים חדשים באמצעות הלידה

וירא: בין אברהם ושרה לאדם וחווה-זוגיות מתקנת

פתיחה: כיצד יתכן ששרה שגדולה מאברהם בנבואה- פיקםקה לכאורה בדבר ה'?
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן (בראשית יח,יב)

עדנה. צחצוח בשר, ולשון משנה משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר, לשון עידן זמן וסת נדות:(רש"י,שם)

1.עקירה ממקומם הטבעי:

אברהם ושרה:  לך לך- לקחו איתם את הרוחניות-הנפש אשר עשו- לא"י

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(בראשית יב,א)
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן(שם,שם,ה)

אדם וחווה: גירוש מגן עדן-לקחו איתם את כתנות העור- הגשמיות- והורידו אותה לארץ

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ג,כג-כד)

2.הקשבה לבן הזוג:

אברהם- נצטווה לשמוע בקול שרה אשתו:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:(בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

אדם-נענש על ששמע לקול חווה אשתו:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (בראשית ג,יז)

אברהם נצטווה לשמוע בקול רוח הקודש שבפי שרה ואדם נענש ששמע לקול החיצוני של דברי אשתו ולא העמיק להבין שיש בהם יסוד לחטא

3.נתינה הדדית כשלב מקדים ללידה (או לידה מחדש):

שרי מעניקה חצי מאות יוד שבשמה לאברהם:

ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי סנהדרין דף יג,א פרק ב הלכה ו )

אדם הראשון נותן צלע מגופו לבריאת חווה:

וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:(בראשית ב,כא-כב)

4.הקשר עם דור ההמשך: 

שרה מנעה את הריגת יצחק ע"י ישמעאל:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: (בראשית כא,ח-ט

מצחק. בגימטריא להרג זה שאחז''ל שהיה יורה בו חץ כדי להרגו: (בעל הטורים,שם)

אדם וחווה- בפשט לא מוזכר יחסם לקשרים בינם לקין ולהבל:
 וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ(בראשית ד,ח)

6.קנאה לבעל:

חווה נתנה לאישה מפרי עץ הדעת כדי שלא ישא אחרת אם תמות:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:(בראשית ג,ו) ותתן גם לאישה. שלא תמות היא ויחיה הוא  וישא אחרת (רש"י,שם)

שרה יזמה שאברהם ישא את הגר:

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-ה-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:(בראשית טז,ב)
אבנה ממנה. בזכות (ד) שאכניס צרתי לתוך ביתי (רש"י,שם)

7.חייו של האחד תלויים בשני:

שרה הצילה את חיי אברהם מפרעה ומאבימלך:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(בראשית יב,יג)

חווה הביאה למותו של אדם :
אמר הקב"ה: אדם הראשון תחילת בריותיי היה ונצטווה על עץ הדעת, וכתיב בחוה: (בראשית ג) ותרא האשה וגו' ותתן גם לאישה עמה ויאכל (בראשית ג), וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. וכתיב בתורה: (שם ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי על דם האדם ששפכה (תנחומא,פרשת נח, סימן א)

8.אברהם מתקן את אדם, שרה את חווה:

א.שרה תיקנה את חטאה של חווה שהיתה ברכה בעיסה, נר דלוק וענן:

אמר הקב"ה: ...וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. ...תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי על דם האדם ששפכה.
מצות חלה מנין? היא טמאה חלתו של עולם. דאמר רבי יוסי בן דוסמקא (נ"א קצרתא):
כשם שהאשה מקשקשת עיסתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דכתיב: (שם ג) ואד יעלה מן הארץ והשקה (שם ב). ואחר כך: וייצר ה' אלוהים את האדם עפר וגו'.
הדלקת הנר מנין?
היא כבתה נרו של אדם, דכתיב: (משלי ה) נר אלוהים נשמת אדם. לפיכך תשמור הדלקת הנר: (תנחומא,פרשת נח, סימן א)

כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. ... וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה.
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר.
(ב"ר,ס,טז)

ב.אברהם תיקן חטאו של אדם שאמר הנני לקריאת ה' ולא כמו אדם הראשון :
וַיִּקְרָא יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא (בראשית ג,ט-י)
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(בראשית כב,א)

...ומה רב החילוק בין מאמר "הנני" למאמר זקנו, אדם (בראשית ג, י) "ואירא כי עירום אנכי ואיחבא"! (ר' אברהם בן הרמבם,שם)

ג.אברהם הוא גלגול של אדם הראשון ושרה של חווה:

...ומשום זה, חטאו של אדם הוא שעבר על ויצו ה' אלקים וגו' והעמדנו, אין צו, אלא עבודה זרה, עבר על עבודה זרה. הרכיבו (דהיינו שהביאו בגלגול), בטפת זרעו של תרח, שבו רתח, (דהיינו שהכעיס) את הקב"ה, ועבר על צו של עבודה זרה, (כי תרח היה עובד עבודה זרה, ויצא מטפת זרעו אברהם, שהיה גלגול אדם הראשון, חזר בתשובה ושבר צלמי עבודה זרה, וכל המזונות (ששמו בפניהם), הוא תקן מה שחטא (אדם ותרח) ושבר החטא, ובנין הרע שבנה, והמליך את הקב"ה ושכינתו על כל העולם.(זוהר בהר סט)

מה עשה הקב"ה, הביא (את אדם הראשון) בגלגול אברהם, ואת אשתו בשרה (זוהר,יתרו קלג)

ד.אברהם ושרה נקברו עם אדם וחווה במערת המכפלה:

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אַבְרָהָם לַמְּעָרָה וְהִכְנִיס לְשָׁם אֶת שָׂרָה, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה, וְלֹא קִבְּלוּ לְהִקָּבֵר שָׁם. אָמְרוּ: וּמָה אָנוּ בְּבוּשָׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם מִשּׁוּם אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁגָּרַמְנוּ, וְכָעֵת תִּתּוֹסֵף לָנוּ בּוּשָׁה אַחֶרֶת - מִפְּנֵי הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבָּכֶם?

אָמַר אַבְרָהָם: הֲרֵינִי מְזֻמָּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבוּרְךְ שֶׁלֹּא תִתְבַּיֵּשׁ לְפָנָיו לְעוֹלָמִים. מִיָּד - וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. מַה זֶּה וְאַחֲרֵי כֵן? אַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה

...
. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, וְשָׁנִינוּ בְּאַבְרָהָם. תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ - זֶה אָדָם וְחַוָּה. לֹא כָתוּב אֵלֶּה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אֶלָּא תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ, וְלֹא תוֹלְדוֹת בֶּן אָדָם. וְהֵם הִתְקַיְּמוּ בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁהִתְקַיְּמוּ בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם? שֶׁכָּתוּב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם. וְעַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם לֹא הִתְקַיְּמוּ אָדָם וְחַוָּה בִּמְקוֹמָם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם (זוהר מתורגם, בראשית,קכח ע"א-קכח ע"ב)

ה.ברית המילה היא תיקון חטא עץ הדעת:

והשענו תחת העץ ירמוז למה שנודע כי אדם חטא בעץ הדעת ולסיבתו נתרופפו שמים וארץ וכל צבאם ונתגלגל אח"כ באברהם ובזכותו נתחזקו כולם בסוד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם, לכן עתה אחר שנימול והעביר הרע מעץ הדעת הוא ברית קודש בסוד וידע אלקנה היא הערלה ונשאר הטוב הוא אות ברית קדש א"כ עתה והשענו והתחזקו תחת העץ הנז' כי כבר תקנתיי והצלתי העולה מן הרפיון הנל וז"א העץ אותו המפורסם וזהו סוד ויטע אשל יחידי עץ הדעת שהיה ברפיון ועתה נטעו וחזקו בג"ע הנק' באר שבע בסוד ז' היכלות שבו. (ספר עץ הדעת,פרשת וירא, ר' חיים ויטאל)

סיום: העדנה וגן עדן

מהו בין עדן התחתון לעדן העליון, הוא כיתרון האור מן החושך, עדן התחתון נקרא עדנה, שהיא נקבה, עדן העליון נקרא עדן שהוא זכר, עליו כתוב עין לא ראתה אלקים זולתך. עדן התחתון נקרא גן כלפי עדן שלמעלה, וגן הזה נקרא עדן כלפי הגן שלמטה, ואלו הנמצאים בגן שלמטה, נהנים מאותו עדן שעליהם בכל שבת ושבת ובכל חודש וחודש... (זוהר חקת נט)

"אחרי בלותי היתה לי עדנה?!" שואלת שרה, האם עדיין קיים גן העדנה שבו אין סוף ליכולתו של האדם לפרות? בעולם שבו פחד המוות המודחק הוא אחד מהדחפים המרכזיים בחיי האדם, דימויי החיים שלאחר המוות הם אשליה חיונית (על החיים ועל האלמוות, מרדכי רוטנברג)

שרה לא הבינה איך יתכן שתחזור לנעוריה והלא נגזרה מיתה על העולם והאם היא ראוייה שלא להיות בגזרה זו ולשוב לעלומיה? דבריה היו אם כן מתוך ענווה כלפי עצמה אך כפי שראינו היו אברהם ושרה תיקון לאדם וחווה וממילא באמת שטבעם יכול היה להשתנות כדי שילדו ובעצם ישארו בחיים דרך צאצאיהם הצדיקים (ענ"ד)

לך לך: בין אברהם לנח- שני מודלים של צדיק

פתיחה: מדוע אצל נח החן נמצא מראש ואצל אברהם הוא בספק ורק אחרי שמל את עצמו?

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה(בראשית ו,ח)
וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (בראשית יח,ג)וַאֲמָר יְ-יָ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ  לָא כְעַן תְּעִבַּר מֵעַל עַבְדָּךְ:(אונקלוס,שם)


1.מעורבות  עם הסביבה:
נח: מנותק ומבודל מסביבתו
אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ- שהיה נח מתיירא מבני דורו שמא ילמד ממעשיהם והיה מתבודד מהם ומחפש סעד בה' במקומות כאילו היה השם עמו, ואילו אברהם שהיה חזק באמונתו לא חשש להתחבר אל אנשי דורו והיה מוכיחן ומכניסן באמונתו. (רא"ם,בראשית,ו,ט)

אברהם: מעורב היטב עם הבריות
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:
אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר:
אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו
וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:
וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַ...:
וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים ...:
וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:


2.שינוי השם- שינוי המהות:

נח: נותר עם שמו ותוארו הוסב מאיש צדיק תמים לאיש האדמה:

...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל. לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה"...  (משך חכמה,בראשית,ט)

אברהם:- הוסב שמו לאב המון גויים:
וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית יז,ח)

3.שם האדם  האירוניה שבשם :
נח-ללא נוחות, ללא נחמה,ללא מנוחה
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְ-ה-וָ-ה (בראשית,ו,ז)

אברהם-אבהות מאוחרת בתום דרך חתחתים
כי אב המון גוים. לשון נוטריקון של שמו. ורי''ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, (רש"י,בראשית,יז,ה)

3.היחס לילדיו:

נח:הצאצאים מוזכרים מיד-
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:

אברהם: העקרות מוזכרת מיד
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן ... וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה: וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד....
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:

4.תנועה מול עמידה בֵמקום:

אברהם- נמצא תמיד בתנועה, לא עומד במקום:
...לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בֵראשית י,א)
וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:  וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: (בֵראשית יבֵ,ט-י)
קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה (בֵראשית יג,יז)
וישב בגרר
נח: לא נמצא בתנועה וגם כשכן אז רק בתיבה

"לך לך" היא התנועה המיוחדת של היהודי, ואילו המנוחה, היא מצבם של בני נח, הגויים. "לך לך" היא תנועה בלתי פוסקת של הנשמה, כתנועתם הבלתי פוסקת של חיות הקודש- "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק"(יחזקאל א, יד) הנשמות, כמו המלאכים, נמצאות במצב ביניים בין העולמות לאלוקות. המלאכים פועלים בשליחות אלוקית אל העולמות, והנשמות, נמצאות בעולם ועיקר תנועתן כלפי האלוקות. זהו מקומו של היהודי, שנשמתו מיטלטלת בין עליונים לתחתונים.(ע"פ הרב יהושע שפירא)

5.אברהם מביא ברכה תחת קללה- מתקן את דברי נח:

נח:המילה הראשונה היוצאת מפיו של  בתורה: ארור
וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:(שם,ט,כה)

אברהם- מקור הברכה:
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (בראשית יב,ב)

והיה ברכה. הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי לאדם ונח, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ(רש"י,שם)

על אליעזר שהיה מזרעו של חם וכנען נאמר:

וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְ-ה-וָ-ה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים (שם,כד,לא)

וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה'...אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי דוֹסָא כְּנַעַן הוּא אֱלִיעֶזֶר, וְעַל יְדֵי שֶׁשֵּׁרַת אוֹתוֹ צַדִּיק בֶּאֱמוּנָה יָצָא מִכְּלַל אָרוּר לִכְלַל בָּרוּךְ.(בראשית  רבא,ס,ז)   (ע"פ הרעיון בספר חקרי לב,הרבֶּ אהרון לייבֶּ היימן)

6.היחס ליין :
אברהםמרחיק עצמו מלוט ויינו:
הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה (שם,יג,ט)

נח: נכשל בהיותו שיכור:
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:(שם,ט,כג)


7.כריתת ברית:
אצל נח:-קשת- כשיש התנגשות בין יסודות מנוגדים- גשם ושמש:
וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן(שם,ט,יד)

אצל אברהם- ברית מילה-באה לבטא חיבור בין גשמי לרוחני:
וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם:(שם,יז,יא)
  

סיום: אברהם הוא הצדיק המשתלם ונח הוא הצדיק השלם:

אברהם מגיע לתמימות תוך כדי תנועה ומעשים ואינה קיימת אצלו מלכתחילה:
...הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים(בראשית יז,א)לכן גם החן מגיע מאוחר והוא לא נולד נימול

נח:מוגדר מראש כאיש "צדיק תמים" אשר מוצא חן בעיני ה' כבר בתחילת הדרך והדבר מתבטא בכך שנולד מהול:
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו-תמים היה,שנולד מהול.עשרה בני אדם נולדו מהולים (תנחומא,נח,ו)

שורה תחתונה:
ואחרי כל זה דווקא נח הצדיק שמתחיל כשלם מידרדר אחרי המבול להיות איש האדמה שבנו מסרסו ללמדך שהדרך הנכונה היא זו של אברהם- שלמות והשתלמות ולא עמידה במקום ברמת הצדקות שעלולה להוביל לנפילה יותר גדולה מנקודת המוצא.

נח: בין המבול והתיבה למתן תורה והמשכן

פתיחה: בין תיבת נח לתיבת משה-התיבה כמקום ההצלה של האנושות ועם ישראל:

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (בראשית ו,יד)
וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר (שמות ב,ג)

0.בניית התיבה נמשכה 120 שנה כדי לתת ארכה לבני האדם לשוב בתשובה- כמנין שנות משה:

משה מן התורה מנין? ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה (חולין קל"ט, ע"ב)

דע כי נח היה בחינת משה ולא התפלל על דורו, לכן אמר "מחני" - "מי נח" (בהיפוך אותיות) כי הוא גרם לזה, לכן נקרא המבול על שמו. ואף שלא התפלל עליהם, מ"מ בזכותו נתלה להם מאה ועשרים שנה כמנין ימי משה רבנו, וזהו "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ומשה חזר להתפלל עליהם לתקן אשר עיוות, וע"כ אמר מחני לשון מיחוי כמי המבול".(האר"י,ליקוטי תורה פר' כי תשא)

1.ההכנה ומשך המאורע:
במבול: הכנה של שבעה ימים לפניו:
כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(בראשית ז', ד').
במתן תורה :
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר: וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהוָה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (שמות כ"ד, ט"ז-י"ח)

2.בין התיבה לארון הברית:
א.פירוט המידות( מה שלא מופיע במבנים נוספים פרט לתיבה והמשכן וחלקיו):
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ:(בראשית,ו,טו)

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:(שמות כה,י)

ב.ציפוי מבפנים ומבחוץ- בתיבה ובארון הברית:

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:(בראשית ו,יד)
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב:(שמות כה,יא)

3.עשיית התיבה ובניית המשכן- נאמר עליהם שנעשו במדוייק לפי הוראות ה':
א.נח עושה את דבר ה' הן מהצד ההנדסי והן מההיבט הרוחני-מצוותי:
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים כֵּן עָשָׂה:(בראשית ו,כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ-ה-וָ-ה (שם,ז,ה)

ב.במלאכת המשכן חוזר הביטוי 18 פעם:
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט,א)

4.מדורי התיבה-3, מתחמי המשכן מחולקים ל-3:
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ(בראשית ו,טז)
תחתים שנים ושלשים. ג' עליות זו על גב זו, עליונים לאדם, אמצעים למדור, תחתיים לזבל (שם):(רש"י,שם) 

אורך העזרה מן המזרח למערב קפ''ז וזהו חשבונן. מכותל מערבי של עזרה עד כותל ההיכל אחת עשרה אמה. ואורך ההיכל כולו מאה אמה. בין האולם ולמזבח שתים ועשרים. המזבח שתים ושלשים. מקום דריסת רגלי הכהנים והוא הנקרא עזרת כהנים אחת עשרה אמה. מקום דריסת רגלי ישראל והוא הנקרא עזרת ישראל אחת עשרה אמה:(משנה תורה,ספר העבודה,הלכות בית הבחירה, פרק חמישי,הלכה יב)
בית קדש הקדשים מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביוה''כ בשעת העבודה:(שם,פרק שביעי,כב)

5.איסור תשמיש המיטה:
 וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ(שם,ו,יח)
אתה ובניך ואשתך. האנשים לבד והנשים לבד, מכאן שנאסרו  (ד) בתשמיש המטה (שם):(רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה:(שמות יט,טו)

6.אבחנה בין בהמה טהורה לטמאה:

מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ(שם,ז,ב)
הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו   שלמד נח תורה: (רש"י,שם)

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ (ויקרא,יא,ב)

7.קבלת המצוות כתוצאה ישירה של המאורע:
במבול: 7 מצוות בני נח:
תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח :דינין וברכת השם ע''ז, גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי (סנהדרין נו,ע"א)
במתן תורה: קבלת תרי"ג מצוות
וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים: (שמות לא,יח)

8.הנפילה שלאחר המאורע והמסע לא"י:
א.מבול- חטא ע"ז של מגדל בבל בתוך המהלך של נסיעה לא"י(ע"פ הרב נבנצל)
וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (בראשית יא,ב)

ב.במתן תורה: חטא ע"ז של העגל ומיד לאחריו המסע אל א"י ממשיך:
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות לב,ו)
אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:(דברים א,ב)

סיום: על הקשר בין התורה למים:
דברי תורה נמשלו למים, שנאמר: " הוי, כל צמא לכו למים"… מה המים מן השמים, כך תורה מן השמים.. מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם. .. ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו… ומה המים אין הגדול מתביש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתביש לומר לקטן : למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד ואפילו אות אחת! (מדרש שיר השירים א')

בשולי הדברים- בין נח למשה:

א.מעורבות עם הציבור:
דבר אחר, נח אמר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול, אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחיבו כליה בעגל, מנין, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, למה הדבר דומה לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטים, אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו, ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו, למי מקלסין לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו, כך נח לא הציל אלא את עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו, הוי ואת עלית על כלנה. (מדרש רבא,וזאת הברכה, פרשה י"א)

ב.במגמת עליה ובמגמת ירידה:
אמר רבי ברכיה, חביב משה מנח, נח משנקרא (בראשית ו, ט): איש צדיק, נקרא איש אדמה, אבל משה משנקרא (שמות ב, יט): איש מצרי, נקרא (דברים לג, א): איש האלהים (בראשית רבא,לו,ג)

ג.מציאת חן בעיני ה'- רק אצל נח ומשה:

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה:  (בראשת ו,ח)

"ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיניי" (שמות לג, יב):

משה רבנו טוען שכיון שהוא מוצא חן בעיני הקב"ה הוא צריך לדעת מי יהיה המלאך. אך היכן המקום בו הקב"ה אמר למשה רבנו שהוא מוצא חן? רק פעם אחת מופיע הביטוי "מצא חן" לפני פרשת כי תשא – אצל נח: "ונח מצא חן". כלומר משה רבנו אומר: כשהייתי נח מצאתי חן, ולכן מגיע לי יחס מועדף. הנשמה של משה רבנו ונח היא נשמה משותפת העוברת במהלך הדורות. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)